החלטה בתיק בפ"ת 35332-11-11

בפני בקשה לפסילת רישיון נהיגה עת לתום ההליכים, מכוח סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961.

כנגד הנאשם, איאד אבו סלוטה, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הריגה בהתאם לסעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז- 1977, וכן עבירות תעבורה שונות, מהעבירות בהתאם לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961.

בהתאם לאמור בכתב האישום, ביום 5.12.10, נהג המשיב ברכב מסוג אופל (להלן: " הרכב") בכביש מס' 781 (להלן: " הכביש") עת הוא נוסע מדרום לצפון. לצידו של המשיב ישב יוסף עזאם ז"ל (להלן: " יוסף"). באותה העת, נהג בכיוון הנגדי של הכביש, גיא הירשפלד ז"ל (להלן: " גיא") ברכב מסוג סקודה (להלן: " הסקודה").

בהתאם לנטען בכתב האישום, המשיב נהג תחת השפעת אלכוהול, במהירות שלא פחתה מ-94 קמ"ש, בכביש בו הנהיגה המותרת הינה 80 קמ"ש. ביציאתו של המשיב ממקטע כביש המתעקל ימינה, ובשל מהירותו המופרזת, החל המשיב להסתובב עם רכבו, המשיך וסטה לעבר המסלול הנגדי, חסם דרכה של הסקודה וגרם להתנגשות בין כלי הרכב (להלן: " התאונה"). כתוצאה מהתאונה נהרגו גיא ועבד. בנוסף נחבל המשיב בעצמו חבלות של ממש.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה הבקשה לשלילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. זו היא הבקשה בפני.

המבקשת עתרה לפסול המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה, זאת בהתחשב במעשה המיוחס למשיב, ובהתחשב במסוכנות העולה ממעשיו. 

בא כוח המשיב, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה. זאת מאחר וישנה מחלוקת לגבי זהותו של הנהג. כך המשיב עצמו טען, כי הוא נסע ברכב וישב ליד הנהג במהלך הנסיעה. מלבד זאת, לא היו עדים נוספים לאירוע שיכולים למסור אחרת. כך המבקשת הסתמכה על טענות אנשי החילוץ, עת אחד הפרמדיקים מסר, שהוציא הנוסע שישב ליד הנהג ואילו השני נלקח והובהל לבית החולים. עד אחר מסר כי הנוסע שישב ליד הנהג, מצא את מותו באירוע. אין עד שיוכל להצביע על המשיב כמי שנהג. אם כך הנוכחים לא זיהו מי מהדמויות, ולא ידוע לאיזה מהדמויות (המשיב או המנוח) התייחסו אותם נוכחים בנוסף כי לא ידוע מתי אירעה הפטירה. מכאן שאין המדובר בתשתית ראייתי מספקת.

בא כוח המשיב,הוסיף וציין כי בנסיבות העניין לא קמה עילה לשלילת רישיונו של המשיב. כך הובהר, כי המדובר באירוע שהתרחש לפני כשנה, בעוד שבתקופה זו המשיב המשיך בשגרת חייו והמשיך לעשות שימוש ברכב, בעוד שבתקופה זו המשיב לא סיכן הציבור ולא היה מעורב בעבירות תעבורה נוספות, דבר המלמד כי לא נשקפת סכנה מהמשיב. בנוסף כי לנוכח הזמן הרב שחל מאז האירוע הרי שמתקיים שיהוי ניכר, המונע מהמבקשת לבקש לפסול הרישיון עתה.

המבקשת הסכימה כי אין ראיה ישירה היכולה לאשר שהמשיב הוא זה שנהג ברכב. עם זאת, בהתאם להודעתו  הפרמדיק אבנר קוגל והודעת השוטר, ערן קטלן, עולה שהמשיב ישב במושב של הנהג, בעוד המנוח ישב במושב של הנוסע. גם מהתעודה הרפואית עולה כי הפצוע אושפז לאחר שנפגע בתאונה דרכים קשה, כנהג. בנוסף ניתן ללמוד מתיק תמונות, כי המנוח נמצא לכוד במושב הנוסע. מכאן שהראיות מלמדות כי המשיב, ישב במושב הנהג, בעוד המנוח במושב הנוסע, דבר שיש בו ללמד כי המשיב הוא זה הנהג. בצד זאת, דחתה המבקשת האפשרות של חילוף מקומות במהלך התאונה, כך ששני האנשים יועפו מעוצמת התאונה למקומות החלפים וזאת ללא שיתנגשו ביניהם.

בהתייחסות המבקשת לשיהוי בהגשת הבקשה, הובהר כי כתב האישום הוגש בחודש יולי 2011, עקב דחיות ועיכובים רבים מצידו של בא כוח המשיב. מכאן שאין לומר שהיה שיהוי כזה שהינו לא מוצדק ואשר אירע עקב אשמתה של המבקשת. אף מעבר לכך, ובהתחשב בנסיבות העניין, אין לתת משמעות יתרה לשיהוי, ויש להתחשב באינטרס הציבורי. המבקשת הדגישה כי המדובר במסוכנות גבוהה, זאת בהתחשב בנהיגת המשיב במהלך התאונה כך גם בהתחשב בעברו התעבורתי של המשיב, עת שלחובתו 3 הרשעות תעבורתיות, חרף כך כי המשיב הינו בעל רישיון אך מ-2007.

דיון ומסקנות

בהתאם להודעתו של הפרמדיק מג'די, עולה שבהגיעו למקום האירוע, הוא פנה לרכב האופל, בו הוא מצא במושב שליד הנהג, אדם ללא רוח חיים, שנדחף מכיוון ימין  לכיוון הנהג [להמחשה ראו בדוח תצלומים], מהצד השני, נמצא במושב הנהג אדם שעודנו בחיים, ואשר הובהל על ידם לבית החולים [ראו הודעת מגדי מיום 7.12. מסומן 58 ש' 7-12]. אישור לדברים ניתן למצוא, בדבריו של השוטר ערן קטלן, שהגיע למקום, וראה הפרמדיקים מוציאים את האדם שישב במושב הנהג, וכן ראה שאותו אדם מגיב ומדבר, מאידך מסר השוטר שהבחור שישב במושב הנוסע, נמצא ללא רוח חיים [ראו הודעת השוטר מסומן 48 ש' 14 ואילך] בהמשך, הובל האדם שנמצא בחיים לבית החולים, שם טופל [ראו סיכום אשפוז מסומן 74]. אם כך, כבר בזירת האירוע, העדויות מלמדות כי שניים משלושת המעורבים בתאונה מצאו מותם ישירות, בעת התאונה, או זמן קצר לאחריה. רק אחד הובל לבית החולים, עת שעודנו בחיים, הינו אותו אדם שישב במושב של הנהג. אותו אדם הינו המשיב דכאן.

ניסיון החיים מלמד, שמי שנמצא לאחר התאונה במושב הרכב, הינו בדרך הכלל מי שנהג ברכב בפועל, וזאת חרף התרחשותה של תאונה, על כל העוצמה שבה. לעניין זה גוברת, לפחות בשלב זה של בחינת ראיות לכאוריות, הגרסה המבוססת בראיות על פני גרסה שאנה נתמכת בראיות פוזיטיביות אלא מעלה אפשרויות שהן בגדר של דבר ש"יתכן" ו"אפשרי" שאירע. ראה לעניין זה על דרך ההיקש את דעת הרוב ע"פ 5302/03 מדינת ישראל נ' טל יצחק, פ"ד נט(1), 71 , 76-77 (2004). יש להזכיר כי הכלל הוא שלא די בהפרחת השערות ספקולטיביות על מנת לעורר ספק סביר באשמה המוכחת בראיות איתנות (ע"פ 29/01 חילו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.12.02); ע"פ 3056/10 סאמר עבדאללה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 5.9.11). הדבר נכון שבעתיים כאשר בית משפט בחון את תשתית הראיות כראיות לכאוריות בשלב מקדמי של דיון בבקשה לפסילת רשיון נהיגה או במסגרת של בקשה למעצר עד לתום ההליכים. 

בשלב זה לא הוגשה בפני חוות דעת של בוחן תנועה שיש בה ללמד על האפשרות לפיה כתוצאה מעוצמת ההתנגשות, יכול להיווצר מצב בו הוחלף מקום הימצאות המעורבים בתאונה, עקב עוצמת התאונה, כך שהמשיב עבר למושב של הנהג חרף היותו יושב במושב בנוסע, ושהמנוח עבר למושב של הנוסע חרף היותו הנהג. אפשרות זו איננה סבירה בעיני ואין לקבלה.

על כן בנסיבות העניין יש לקבוע, כי קיימת ראיות לכאורה מספיקות לצורך הקביעה שהמשיב הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה. 

הראיות לכאורה, מלמדות כי המשיב נהג ברכב עת היה תחת השפעת אלכוהול, ונסע ברכבו במהירות גבוהה. כתוצאה ממעשיו של המשיב, שכללה נהיגה שאינה תואמת את תנאי הדרך, ותוך הפרעה לשיקול דעתו וזיהום לצלילות דעתו, נגרמה התאונה הקטלנית, בעטיה נגרם מותם של המנוח יוסף עזאם ז"ל וגיא הירשפלד ז"ל.

סיכוני הנהיגה ועשיית השימוש בכביש הינם ידועים ומוכרים, אך נסבלים הם בהתחשב בנחיצות הניידות וכן בהימצאותם של כללי בטיחות וזהירות שיש בהם לצמצם הסיכונים הנובעים מהכביש. פעמים רבות, הפרה של אותם כללי זהירות, מביאה לסיכון ממשי ומיידי לעושים שימוש בנתיב התחבורה, שכן בכך הופך האדם את המכונית שבידו, בשניות ספורות לכלי נשק קטלני ביותר, והמסכן בצורה ממשית את הציבור העושה שימוש בנתיב התחבורתי.

מעשיו של המשיב, והתנהלותו בכביש, עת שנהג במהירות גבוהה תחת השפעת אלכוהול, כשבסביבתו הקרובה נוסעות מכוניות אחרות, מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב לציבור ובייחוד לציבור הנוסעים, זאת כפי שהדברים, למרבה הצער קיבלו ביטוי בתאונה. כפי שכבר נאמר:

"אכן, עבירה של נהיגה בהשפעת משקאות משכרים או סמים מסוכנים הינה בעלת פוטנציאל גדול לפגיעה בסדר הציבורי, בשלמות הגוף ובחיי אדם, והיא יכולה להקים, לעתים - ובמיוחד כאשר נגרמת בעטיה תאונת דרכים - עילה למעצר עד תום ההליכים, גם כאשר לא היו בהכרח הרוגים, או פצועים בתאונה (ראו: בש"פ 10201/01 סליחוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 31.12.2001) (להלן: עניין סליחוב)). מקל וחומר, שהכף תיטה לעבר מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, בעת שלנהיגתו של הנאשם בהשפעת אלכוהול, או סם מסוכן, שגרמה לתאונה, מצטרף ולו רכיב "מחמיר" משמעותי אחד נוסף (ולא כל שכן מספר רכיבים כאלה)." [בש"פ 7128/10 טל מור נ' מדינת ישראל (17.10.10) פסקה 10, ראו בנוסף ההפניות שם].